פסק-דין בתיק ת"א 505-08

לפניי תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, בגין נזקי גוף שלטענת התובעת, נגרמו לה בתאונת דרכים שאירעה ביום 12.1.05. התובעת ילידת שנת 1964, נשואה ואם לארבעה ילדים. תאונת הדרכים אירעה בנסיבות בהן התובעת עצרה עם מכוניתה ברמזור אדום ורכב שהגיע מאחור התנגש במכוניתה.

הנתבעת, מבטחת הרכב הפוגע, אינה כופרת בחבות והמחלוקות בין הצדדים נתונות באשר לנכות הרפואית, זו התפקודית ולגבי נזקי התובעת בעקבות פגיעתה בתאונה.

הנכות הרפואית

לבדיקתה של התובעת מונה מומחה בתחום האורתופדיה, ד"ר איל ריבלין. בחוות דעתו מיום 10.8.08, סוקר ד"ר ריבלין את הרקע האישי והרפואי של התובעת ומפרט את תלונותיה בפניו, את הבדיקות שערך לה במרפאתו ובדיקות עזר שהיו לפניו בעת הבדיקה. בסופו של יום, הגיע המומחה למסקנה, כי לתובעת לא נשארה נכות צמיתה בעקבות התאונה. המומחה מצא אי התאמה בולטת בין תנועותיה האקטיביות לפסיביות של התובעת, בעת הבדיקה, ובין תנועה לפי דרישה לבין תנועה שאינה מכוונת. המומחה מציין שיש חוסר עקביות קיצוני בטווחי התנועה האקטיביים וכי אין לקבל טווחים אלה כמייצגים את מצבה של התובעת. המומחה כותב כי טווחי התנועה הפסיביים הינם תקינים והוא מציין שעיון בעברה הרפואי של התובעת מעלה, כי התובעת סבלה מכאבי גב וצוואר, מספר פעמים, בשנים שקדמו לתאונה. המומחה סבר, כי בעקבות התאונה, התובעת הייתה באי כושר מלא למשך 61 יום ואי כושר חלקי בשיעור 50% במשך 30 ימים נוספים.

מסקנותיו של המומחה לא היו מקובלות על התובעת ולכן, הוזמן המומחה לחקירה על חוות דעתו בביהמ"ש. לאחר חקירתו על ידי ב"כ הצדדים, חזר המומחה על חוות דעתו המקצועית, לפיה לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה.

להלן, בתמצית, טענות התובעת לעניין הנכות הרפואית:

·        מחקירתו של המומחה עולה, שעובר לתאונה, התובעת לא טופלה אצל אורתופד ולא ביצעה פיזיותרפיה. כן הסכים המומחה, שאין ממצא אובייקטיבי מן התקופה שקדמה לתאונה, המעיד על הגבלת תנועות, חסר נוירולוגי, ירידה בתחושה או קרינה. מאידך, לאחר התאונה, נמצאו על ידי הרופאים השונים הגבלות בתנועות הצוואר והגב התחתון, והתובעת ביצעה טיפולי פיזיותרפיה.

·        המומחה אישר שיש מידה של החמרה במצב שלאחר התאונה וכן הוא הסכים שכאב יכול להגביל תנועה וכי התובעת בכתה אצלו בבדיקת הצוואר עקב כאב.

·        מנתח עמוד שדרה בבית חולים הדסה, ד"ר קפלן, המליץ לתובעת לעבור ניתוח קיבוע של חוליות בצוואר, וזאת 6 ימים לפני בדיקתה של התובעת אצל המומחה מטעם ביהמ"ש.

·        המומחה נדחק לפינה בחקירה הנגדית וכאן נולדה לפתע פיברומיאלגיה, ממנה כביכול סובלת התובעת.

·        בנסיבותיה של התובעת, יש להעמיד את נכותה הצמיתה בעקבות התאונה על שיעור של 10%.

להלן, בתמצית, טענות הנתבעת לעניין הנכות הרפואית:

·        מודגשות מסקנותיו של המומחה, ד"ר ריבלין, בדבר חוסר ההתאמה הבולטת בין תנועותיה האקטיביות לבין אלה הפסיביות וחוסר העקביות הקיצוני בטווחי התנועה האקטיבית, שנמצאו אצל התובעת בבדיקה. עובדה זו מלמדת על ניסיונה של התובעת להאדיר את נזקיה לצורך קבלת כספים שאינם מגיעים לה ועל חוסר יושר בולט בניסיון להטעות את המומחה, שהוא זרועו הארוכה של ביהמ"ש. המומחה קבע שהתובעת סבלה בעבר מכאבי גב וצוואר.

·        המומחה אמר בחקירתו הנגדית כי יש הרבה מאוד תלונות, הרבה דיבורים ומעט ממצאים אובייקטיביים.

·        בנוסף לחוסר אמינותה בבדיקה, הציגה התובעת בפני המומחה מצג שווא כפול, בכך שהיא גם שללה קיומן של בעיות אורתופדיות לפני התאונה.

·        המומחה ציין, שיתכן שהתובעת סובלת מתופעה של כאב כרוני, אך אפשרות זו היא בסבירות נמוכה של 10%.

·        אין זה המקרה המתאים והחריג שבו על בית המשפט לסטות ממסקנות המומחה שמינה. 

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לאור חוות דעתו של המומחה ותשובותיו בחקירתו בבית המשפט, מצאתי שאין מקום, במקרה הזה, לסטות ממסקנתו הסופית של המומחה, לפיה לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה.

המומחה כתב בחוות דעתו, בצורה ברורה, כי טווחי התנועה הפסיביים של התובעת בעת הבדיקה היו תקינים. אבהיר, כי כוונת הדברים היא לתנועות שביצעה התובעת באופן ספונטני ולא על פי דרישת המומחה במסגרת בדיקתו. למרות זאת, וכפי שעולה בבירור מחוות הדעת, תנועותיה האקטיביות של התובעת ותנועותיה לפי דרישת המומחה, אינן תואמות, בצורה בולטת, לתנועותיה הפסיביות. לגבי התנועות האקטיביות, מצא המומחה חוסר עקביות קיצוני בטווחי התנועה שלהן. על ההבדל המשמעותי בין הטווחים של תנועות הצוואר, ניתן ללמוד מטבלת ההשוואה שבחוות הדעת, המשווה בין התנועות האקטיביות לפסיביות. לגבי עמוד השדרה המותני, ניתן ללמוד על ההבדל מתיאור הבדיקות השונות אשר בוצעו לתובעת על ידי המומחה. כך למשל במצב של ישיבה על כיסא עם הברכיים בזווית 90 מעלות, התובעת אינה יכולה להתכופף כלל לפנים; בישיבה על המיטה עם ברכיים ישרות וגב זקוף - ללא קושי; בשכיבת פרקדן הרימה התובעת רגליים, באופן פסיבי, עד 90 מעלות, ללא דיווח על כאב, ובכיפוף אקטיבי לפנים בעמידה עם ברכיים ישרות, הזווית השתנתה לבין 30 ל- 60 מעלות; התובעת התהפכה על מיטת הבדיקה מהגב לבטן ולהיפך, ללא מגבלה, אך כאשר היא מתבקשת להטות או לסובב את גבה במצב עמידה, אינה יכולה להניע אותו בכלל. לא למותר להוסיף ולציין, שבמסגרת חקירתו של המומחה על ידי ב"כ הנתבעת, נשאל המומחה מפורשות לגבי אמינותה של התובעת והוא השיב: " מאוד לא אמינה" (עמ' 11 לפרוט', ש': 8).